"חייבים לעשות כאן הסכם לפני החתונה. אין מצב הגיוני שאישה רוצה ללכת, לא רוצה להשאר, ואומרים לה תשארי ל"שלום בית". איך אפשר שלום בית אם אני לא רוצה לחיות איתו? צריך להספיק שאגיד שאני לא רוצה יותר לחיות עם הבן אדם הזה ושישחררו אותי."

"הדיינים אמרו לי: הוא בחור טוב, לא מעשן, לא שותה, לא הולך עם בחורות, אוהב אותך כל כך הרבה – מה את רוצה יותר מזה? הלוואי שאותי יאהבו ככה'. ומה את יכולה לענות לדיין? לך תתחתן איתו אתה! אני רוצה מפה לצאת."

"הדיינים לא הראו טיפת התחשבות וחמלה כלפיי, לא היה להם אכפת ממני. הם ניסו לשכנע אותי לחזור לבעלי, ובכך הם זרו מלח על פצעי ההתעללות שעברתי. בעוד שהם ניסו לשכנע אותי לוותר על כספי הכתובה כדי לקבל גט, הם מעולם לא הפצירו בגרוש שלי לתת את הגט, הם לא הטילו עליו סנקציות פליליות או כלכליות. הם היו מוטים לצד הגרוש שלי בצורה מבהקת, לא ניתן לי כבוד או מקום, לא התחשבו בסיפור שלי או במצב הנפשי שלי ונתנו לגיטימציה לסחטנות מצד הגרוש שלי."

"על אף שסיפרתי על האלימות שעברתי, הם הכניסו אותי לשיחה לבד, והסבירו לי שההלכה אומרת שאי אפשר להכריח גבר לתת גט לאישה מבלי רצונו, צריך שזה יבוא מרצונו. אני זוכרת את השיחה הזאת במדויק כי היא מאוד השפיעה עליי. הבנתי שאני לא יכולה לקבל גט, והסכמתי לחזור לשלום בית."

״בדיון הראשון הדיינים הציעו לנו לעשות שלום בית. אני לא חושבת שהם קראו לפני כן את התיק. בעלי לשעבר אמר שאין בעיה, וזהו, מאז הוא נעלם...״

״הדיינים ניסו לשכנע אותי לחזור לשלום בית, אבל אמרתי שבשום אופן אני לא מוכנה.״