בדלתיים סגורות ובאין מפריע, מתחוללת בישראל מדי יום, פגיעה קשה בזכויותיהן של נשים. פגיעה שנתקלת באדישות גמורה מצד הציבור. אלה הן נשים הכבולות בשלשלאות הנישואין, אותן מסרבים להתיר בבתי הדין הרבניים.
לצד מהלכים בהם מעבירה ממשלת ישראל חוקים המרחיבים את סמכויות בתי הדין הללו, חיות בינינו מאות נשים (ויש אומרים "אלפי"), פצועות וכואבות, שהציבור כלל לא מודע לפגיעה בהן.
מעבר לפער האדיר בממדי התופעה – המצוי בין פרסום הדו"ח השנתי של הנהלת בתי הדין הרבניים לבין המציאות, כפי שחווים אותה ארגוני הנשים מדי יום בשטח – קיימת האדישות של הציבור החילוני-ליברלי בעיקר, לאותה פגיעה קשה ומתמשכת, לאורך שנים, הגוזלת מאותן נשים חיים של חירות, מתוקף הכליאה שלהן בנישואים שאינן רוצות בהם. פגיעה המעורבת לעתים בניצול, אלימות ובסחטנות מצד הבעל או מצד בתי הדין המאפשרים את זה.
הפגיעה היא בזכות לכתיבת סיפור חייהן בעצמן, לבניית משפחה חדשה, הזכות לאהבה מתוך בחירה והזכות לכבוד, אוטונומיה וחירות בסיסית. פגיעה הנוגדת כל עקרון ליברלי או פמיניסטי.
הציבור החילוני-ליברלי, בניגוד גמור למצופה ממנו, מביט במציאות הזו באדישות או אפילו לא מודע לה, במקרה הטוב. זה בעוד שמצופה היה ממנו להיות שותף, לעמוד בראש המאבק למיגור העגינות וסרבנות הגט בישראל ולהתנגד למציאות בה זכויות נשים נרמסות בגסות, לאורך שנים.
הסיבה לכך נעוצה, כנראה, במבט החילוני-ליברלי-פמיניסטי המצפה מהאישה להשליך את הנורמות הדתיות המאפשרות את סרבנות הגט ולהתעלם מהשלכותיו הדרמטיות…
הכותב הוא עו"ד משה פוקס מ"מבוי סתום" המייצג ומטפל בעגונות ומסורבות גט ומוביל תהליכי הסברה ושינוי תופעת העגינות.
