בפאנל מיוחד של “הדתיות האלה” עסקנו השבוע באחת הסוגיות הכואבות, המורכבות והמושתקות ביותר בחברה הישראלית: סרבנות גט ועגינות. על פניו מדובר בנושא הלכתי־משפטי, כזה שנדמה לפעמים ששייך רק לבתי הדין או לעולם הדתי. אבל מהר מאוד התברר שמאחורי המילים הגדולות עומדות נשים אמיתיות, משפחות שלמות, ילדים, כאב, חוסר אונים — ובעיקר בקשה אחת פשוטה: לקבל את החיים בחזרה.
הדתיות האלה מדברות על מסורבות גט. בפאנל השתתפו ד״ר עליזה לביא, חכ״ל לשעבר ואשת ציבור שהובילה חקיקה משמעותית בנושא בתי הדין והמאבק למען עגונות ומסורבות גט; אלה סקעת, מנכ״לית עמותת מתירות, שמלווה נשים עגונות ומסורבות גט; מיטל ארקי, מהנדסת תוכנה ואקטיביסטית שהייתה בעצמה מסורבת גט במשך שנים; ואיילת בוקר, נטורופתית וזמרת־יוצרת, ששיתפה בסיפור אישי מורכב של כמעט־עגינות בדרך לקבלת הגט.
במהלך השיחה דיברנו על ההבדל בין סרבנות גט לעגינות, על נשים שנשארות נשואות בניגוד לרצונן, ועל המצוקה הרגשית, הכלכלית, המשפחתית והחברתית שהמצב הזה יוצר. שני הסיפורים האישיים שנשמעו באולפן היו מטלטלים במיוחד — סיפורים של נשים אמיצות שהסכימו להגיע, להיחשף, לדבר בכנות ולתת פנים וקול לתופעה שלרוב נשארת מאחורי דלתיים סגורות.
