״כשסרבן הגט לא הגיע לדיון בית הדין לא עשה כלום, שום דבר. שלוש פעמים הוא לא הגיע למרות שהסברתי להם שאני מפסידה את הפרנסה והאוכל של הילדים שלי.״

".. כל פעם שהייתי חוזרת מדיון בבית הדין הרבני, לא הייתי מצליחה לחזור ולתפקד במשך כמה ימים. לא יוצאת מהמיטה. האכזבה הזאת, ששום דבר לא מתקדם. כל מה שתגידי, תוכיחי, זה לא יעזור לך. הדעה שלהם משוחדת מראש! במקום הזה, יש לו יתרון גדול ומשמעותי עלי, ורק בגלל שנולד גבר. הרגשתי שהם מתייחסים אלי בזלזול. פניתי אליהם כמה פעמים ושאלתי: אין לך ילדה בבית? היית רוצה לראות את הילדה שלך במצב הזה? הם פשוט היו אטומים"

״אני אפילו לא יכולה לזכור כמה דיונים היו, היו המון. תוך כדי הדיון הדיינים נראו משועממים, לא הייתה שום אמפתיה. מבחינתם זה סתם עוד יום עבודה כאילו הם עובדים בדואר.״

"החוויה שלי בבית הדין הגדול הייתה קשה ביותר. בכל פעם מחדש הרגשתי שאני נתקלת בגדר מפני שהם לא שיתפו איתי פעולה ולא ניסו לעזור לי. הייתה תחושה שלא באמת מקשיבים לי, לא נותנים לי לדבר, לא באמת אכפת להם והם לא באמת מנסים לסייע לי. תוך כדי שאני מדברת – דיין אחד נרדם ואחר מתעסק בהודעות סמס. הייתי מגיעה מרחוק עם פעוט, והם היו מאחרים לדיונים ומזלזלים בהם. משכו אותי, דחו לי את הדיונים ולא החזירו לי תשובות בזמן. הרגשתי חסרת אונים"

"לדיון הראשון שלנו בבית הדין הרבני הוא הביא תמונות וקנבסים שלנו, אמר כמה הוא רוצה שלום בית. אני אמרתי שאני רוצה להתגרש. הדיון היה רק כמה דקות והם פשוט אמרו שהם ישלחו תשובה בדואר, יצאתי משם נבוכה וחסרת אונים."

"הדיינים ביקשו שאתן להם שלושה שמות של אנשים שיוכלו לשכנע את בעלי לתת את הגט. אמרתי שאין מי שיוכל להשפיע עליו ולשכנע אותו. בתגובה הדיין כעס עליי שהם מנסים לעזור לי ואני לא משתפת פעולה"

״הדיינים שאלו מתי קיימנו פעם אחרונה יחסי אישות, ואני שואלת את עצמי למה אתם נכנסים לי לתחתונים. מה גם שבכלל אמרתי להם בדיון הראשון את התשובה לשאלה הזו, ולמרות זאת הם שאלו אותה שוב לא מעט פעמים.״